אופנתי בכל מידה

לבוש ואופנה מהווים שילוב של ביטוי עצמי ונורמות חברתיות-מקובלות המוכתבות על ידי אנשי תעשייה בתחום האופנה, דוגמניות, בלוגריות אופנה שקובעות את הטרנדים העכשווים ברחבי העולם.

בגיל ההתבגרות יש חשיבות משמעותית לנראות של הילד או הילדה, הבנים עם תספורת מדויקת ומתלבשים יפה גם אם זה רק לבית ספר והבנות מתאפרות ודואגות לחדש את המלתחה שלהם מידי חודש ולהתעדכן בטרנדים החדשים.

במקרים רבים מותגי האופנה מוגבלים למידות קטנות (24 ומטה) כך שנערים ונערות לא מוצאים בגדים מתאימים למידותיהם בחנויות האופנה והדבר יכול לגרום לפגיעה בביטחון העצמי שלהם ולדימוי גוף לא בריא ולא פרופורציונלי. נערים ונערות אלה עלולים לחוות קשיים חברתיים בגלל הדימוי העצמי הנמוך. במקרים קיצונים תופעה זו יכולה להוביל להפרעות אכילה, אנרוקסיה בולמיה ואפילו שנאה עצמית.

במצב שבו נער או נערה לא מתאימים למידות המקובלות והנפוצות בעולם הדוגמנות (24 ומטה) הם לא תמיד ימצאו בגדים אופנתיים אשר יתאימו להם ולכן יצטרכו לחפש בגדים אחרים שלא תמיד יהיו חלק מהאופנה העכשווית. דבר זה יכול לגרום לבני הנוער להרגיש חוסר ביטחון עם הלבוש שלהם ולפתח דימוי עצמי ודימוי גוף נמוך מתוך הרגשה שהגוף שלהם לא מספיק טוב בשביל להיות חלק מהחברה והם מתחילים לראות את עצמם כחריגים. דימוי עצמי נמוך יכול להוביל להפרעות אכילה, אנורקסיה, בולמיה, חוסר הערכה עצמית ואפילו שנאה עצמית.

חברות האופנה הגדולות ובוטיקי האופנה בעצם מעצבים את הבגדים שלהם על פי גזרה של דוגמניות, צרה ודקה. הם שואפים שרק נשים שהן בעלי גזרה צרה ילבשו את הבגדים שלהם וכמעט ואין מקום למידות מעל מידה 42 בג'ינסים ומבחר חולצות מצומצם לנשים קצת יותר רחבות ומלאות. הסערה סביב "קסטרו" אשר הציפה את הנושא והבהירה את רצון של חברות האופנה למתג את בגדיהם כבגדים המתאימים לבנות שמידותיהן קטנות. חברות הבגדים יוצרות מציאות שבה מידות קטנות הן המקובלות והמובילות בחברה וכל מידה גדולה נחשבת כ"חריגה". ישנן חנויות אשר מייצרות בגדים לנשים במידות גדולות אך מבחר הבגדים מצומצם ובדרך כלל לא אופנתי, ומכילות בגדי מבוגרות.

עם התפתחות הרשתות החברתיות נוצרו בלוגים ובלוגריות המקדמות תכתבי אופנה. אתרים גלובליים בהם ניתן להזמין בגדים כגון:bananahot","asos","ebay" ,"aliexpress", יוצרים מצב בו חווית הקנייה זמינה מתמיד. תכתיבי האופנה מופצים גם באינסטגרם על ידי פאשניסטיות. הרשתות החברתיות שהזכרנו, מאפשרות היחשפות רחבה למספר רב של אנשים וכך נוצרת תרבות צריכה של בגדים מסוימים ודפוס לבוש עולמי.

נשים וילדות אשר נחשפות לחיי הדוגמניות ולפרסומים הרבים שלהן ברשתות החברתיות מנסות להידמות להן בעזרת קניית אותם הבגדים, שינוי חיצוני כמו צביעת שיער/ פירסינג ואפילו ניתוחים פלסטיים. לעיתים מדובר גם בתהליך מואץ של הורדה במשקל.

כיום גם בנות רזות מתקשות למצוא בגדים במידות שלהן בחנויות רבות. המידות הקיימות בחנויות מציגות את האידיאל של להיות מושלם, לא רזה מידי ולא שמן מידי אלא להיות לפי הנורמה המוכתבת בחברה. גם אנשים רזים מידי עלולים לפתח דימוי עצמי נמוך ויכולת הערכה נמוכה כלפי עצמם.

בעבר, האופנה שימשה לאדם כמרחב לביטוי עצמי והוא בחר מה ללבוש על ידי טעמו והסטייל האישי שלו אך כיום, מצופה מהאדם להתלבש בהתאם לנורמות המקובלת על ידי החברה ומעטים האנשים אשר יתלבשו בהתאם לרצונם החופשי ולא יושפעו מהטרנדים המקובלים באותה התקופה. הנורמות החברתיות המקובלות מכתיבות לכלל הציבור את צורת הלבוש "המקובלת", מה "הולך" ומה "לא הולך".

אנה לוקצקי,אמא לשתי בנות המתגוררת בתל אביב, פתחה את החנות שלה ברחוב שנקין. בחנות שלה היא מציגה מגוון מידות בין 34-50 בהתאם להשקפה ולתפיסת עולמה כי לכולן מגיע ללבוש "AnnA". אנה עוסקת רבות בעניני דימוי גוף על ידי כתיבת סטטוסים אישיים בפייסבוק והפקות מושקעות בהן הצטלמה בבגדי ים. המסר שאנה מנסה להעביר הוא שאין אישה לא יפה, יש אישה שלא יודעת שהיא יפה. לפי טענותיה של אנה, אין הגדרה אחת למודל יופי. המטרה של הקמת הבוטיק של אנה היתה להראות שנשיות יכולה לבוא בכל מיני צורות וצבעים, שהמשקל שלנו ומידת המכנסיים לא מגדירים אותנו ושכל גוף נשי הנו גוף יפה וסקסי.