תיק הפקה

הקדמה לפרויקט

שם בית הספר שחקים נהריה

שם רכז המגמה איתי בן טל

מייל _________________

טלפון ________________

שנת הלימודים תש"ף

נושא הקמפיין הקול של המוחלשים

פרטים אישיים של חברי הקבוצה

דף אנשי צוות

שם מלא תפקיד בהפקה טלפון סלולרי עיר מספר ת"ז

שיר טל לייזר עורך ראשי 0584926311 נהריה 212719280

שלי רפאלי מעצב גרפי 0529505310 נהריה 324222926

עומר רז מפיק תוכן אודיו ויזאולי 0523895492 נהריה 324846997

כליל עזר פוסט פרודקשן 0547624649 נהריה 324260876

תהילה לוסקי מנהל מדיה דיגיטלית 0526875364 נהריה 322827999

אפיון הפרויקט:

מה נושא הפרויקט?

הקול של המוחלשים

מה האג'נדה שלנו? מהו ה"אני מאמין" שלנו בנושא? לקדם את המודעות להתעללות בחסרי ישע ולהוביל לשינוי

מה החזון שלנו? איזה שינוי/אימפקט אנחנו רוצים שיקרה בנושא?

הפחתת ההתעללות בחסרי ישע ואף להגיע לחוקים

אפיון קהל יעד פוליטקאים גברים ,55 .

מדוע בחרנו בנושא זה? במה חשיבותו בענינו?

מכיוון שנושא זה מפריע לנו תקופה ארוכה ואנו יודעות כי יש לנו את הכוח

להוביל לשינוי במצב .

מה חשיבותו עבור קהל היעד?

החשיבות עבור קהל היעד היא בינונית ומטה כיוון שבדור שלנו לא ייתכן שאנשים אלו יחיו חיים אומללים.

מה המטרה שלנו? להפחית את ההתעללות בחסרי הישע ולגרום להם לחיות חיים טובים ומכובדים יותר כפי שמגיע להם .

יעדים מרכזיים בפרויקט וקריאה לפעולה (יציאה להפגנה, חתימה על עצומה, פעילות הסברה בבתי ספר ו/או לקהילה, מכתב לראש עיר/מועצה, חבר/ת כנסת…)

מכתב לחבר כנסת אנו רוצות להגיע לגורמים בכירים ולעשות רעש בציבור ובעקבות כך להצליח להגיע לשינוי מהותי בנושא זה .

בנוסף שהאתר שניצור יגיע לקהל הרחב ויופץ ברשתות .

מסר מרכזי ההתעללות בחסרי ישע אינה יכולה להמשך עוד אנשים אלו לרוב אינם יכולים להגיב מילולית ופיזית ולכן אנו צריכים לפעול בשבילם ולגרום לשינוי שיאפשר להם לחיות חיים ראויים .

סכמה של תכנון האסטרטגיה השיווקית (איפה נפרסם, באילו אמצעים נפרסם, למי נפרסם ולמה…)

אנו מתכוונות לפעול בכל הכוח ברשתות החברתיות כגון: אינסטגרם , פייסבוק , יוטיוב ובאתר שאותו ניצור .

פירוט שיתופי פעולה {עם אילו גורמים, ארגונים, עמותות…(לפחות אחד/ת)}

זוהר וסילויצקי מנהלת קבוצת הפייסבוק "השמנמנות של זוריק"

ואיילת קלטר מנהלת מרכז "שפת האכילה" לטיפול וללימוד התנהגויות אכילה ותפיסת הגוף.

נושאי הכתבות עומר - הגיל הרך (התעללות בגנים)

כליל - ניצולי שואה (מצב כלכלי)

שלי - שמנופוביה

שיר - התעללות בבתי אבות

תהילה - הגיל הרך (שכחת ילדים ברכב)

פירוט המרואיינים בכל אחת מהכתבות – להסביר את הבחירה בכל אחד מהם:

זוהר וסילויצקי מנהלת קבוצת הפייסבוק "השמנמנות של זוריק" מציגה את הצד שלה בנושא השמנופוביה אותה היא חווה.

לפני דבריה כל הזמן מניחים שבגלל שהיא בחורה שמנה היא אוכלת לא בריא והיא לא מתאמנת והיא רוצה להראות שמה שרואים לא תמיד נכון כי היא כן אוכלת בריא ומתאמנת כל הזמן לפני ששופטים אנשים צריך להכיר את הבן אדם קודם יש פתגם שאומר לא להסתכל על הקנקן אלא מה שיש בתוכו .

איילת קלטר מנהלת מרכז "שפת האכילה" לטיפול וללימוד התנהגויות אכילה ותפיסת הגוף רוצה להעביר שכל האנשים באים בכל הצורות והגדלים .

מעקב שוטף אחר תהליך ההפקה של כל אחת מכתבות הוידאו/פודקאסט על פי הפירוט שלהלן

1. לכל כתבה יש ליצור פרוטוקול מעקב שיכלול: א. תיאור הכתבה ב. תיאור סגנון הכתבה ד. המסר המרכזי של הכתבה ג. האג'נדה האקטיביסטית של הכתבה ה. קריאה לפעולה

התעללות בגני הילדים

א. הכתבה שלי הייתה כתבה כתובה בנושא ההתעללות בגני הילדים בגיל הרך , התעללות מכל סוג שהיא - נפשית , פיזית , מילולית ועוד. בכתבה מדובר על סיטואציות כלליות של התעללות כזו ועל סיטואציה ספציפית שסיקרתי בהרחבה , על כל המקרים שאמנם כן סוקרו בכלי התקשורת אך על עוד המון מקרים שלא ו״שטטאו מתחת לשטיח״.

ב. סגנון הכתיבה הוא קשה ואמוציונלי כמו גם סגנון הכתבה שמתאר את המצב הקשה ובפניית המסר שיעורר אצל בעלי ההשפעה רגש כלשהו.

ג. האג׳נדה האקטיביסטית של הכתבה היא לחולל שינוי. לגרום לשינוי בנושא הכל כך כאוב והקשה הזה, לנקוט צעדים בדרך להפחתה של ההתעללות הזו ואף למנוע אותה בכלל,לגרום לאנשים שיש להם השפעה בנושא לפעול למען!

ד. המסר המרכזי של הכתבה הוא עצם ההבנה שמקרים כאלו והתעללות כזו לא אמורה להיות ולקרות בשום מקום ושום מצב! שיש צורך בשינוי , שיש להפסיק לאפשר את זה , אם זה בהצעות חוק חדשות או קידום חוק המצלמות הקיים ובעיקר להגביר את המודעות לנושא הזה.

ה. אני קוראת לפוליטיקאים , לבעלי כל השפעה שהיא בנושא הזה , לפעול , להפסיק להתעלם/ לטאטא מתחת לשטיח סיטואציות של התעללות בגני הילדים , לפעול למען ולקדם שינוי במצב הזה , כי הוא לא אנושי ולא נורמלי שיקרה בתדירות כזו בארץ שלנו!

התעללות בבתי אבות

א. טור דעה העוסק בקשישים המתגוררים בבתי אבות וחווים התעללות נפשית, פיזית ,מילולית וכו'.

הכתבה עוסקת בסיטואציות של התעללויות שקרו בבתי האבות ועדיין קורים ופשוט מסתירים "מאחורי המדפים",מזניחים את הקשישים כיוון שקולם חלש ולרובם אין את האפשרות להגיב או לדווח .

ב. סגנון הכתבה הינו מסביר את תיאור המצב הקיים בארץ בבתי האבות ואת ההתעלמות של הרשויות מהמקרים הללו .

סגנון הכתיבה הוא עצבני וחזק שפונה לאנשים עם קול חזק במדינה שיכולים להשפיע ולשנות את המצב הקיים.

ג. האג'נדה האקטיביסטית של הכתבה הינה לשנות! לשנות את המצב הלא אנושי שמתחולל בבתי האבות ,להפחית את ההתעללויות ככל שניתן ,לפרוץ ולפעול בכל הכוח בנושא הזה במטרה לשנות ולהשמיד את המקרים הללו !

ד. המסר המרכזי של הכתבה הוא די להתעלמות ממקרי ההתעללויות שקשישים / אנשים מוחלשים וחסרי קול חווים .

בנוסף ,המסר הוא שהנושא מושקט וחסר ערך בעיני המדינה ,רק שמשודרת כתבה או שניים בטלוויזיה ומראים את המתחולל אנשים קצת משמיעים קול אך לצערי זה לזמן קצר מדי וחסר כוח משמעותי שיכול לקיים שינוי בנושא. מצב זה חייב להשתנות מהר ככל האפשר ואנו צריכים להשמיע את קולם של חסרי הישע שאין באפשרותם להגיב או להתלונן .

ה. אני קוראת לרשויות ולפליטיקאים לפעול ולחולל שינוי בהתעללויות המזעזעות המתחוללות בבתי האבות! אנשים המתגוררים בבתי האבות הללו יכולים להיות סבא וסבתא של כל אחד מאיתנו ואלו אנשים שבזכותם אנו חיים במדינה שלנו -בארץ הזו ואנו צריכים להשמיע את קולם החלש חזק ככל האפשר !מצב זה חייב להשתנות וחייב לפרוץ קדימה ולהשמיד את ההתעללויות הללו ! המצב הזה לא אנושי ואין לו מקום להתקיים בעולם ובארץ שלנו !

שמנופוביה

א. הכתבה עוסקת בנושא של שמנופוביה בקרב הציבור בישראל ילדים נוער ומבוגרים .

מצב של משקל יתר יכול להגיע לכל אחד מאיתנו בסיטואציות שונות בחייהם, ההתייחסות למשקל כאל משהו רע לא יפה ולא בריא .

ב. סגנון הכתבה מכיל תיאור מצב בארץ ובעולם ועובדות.

הכתבה עוסקת בעובדות ונתונים על בעיית ההשמנה ועל הדימוי הרע / טוב שבא איתו .

ג. המסר המרכזי של הכתבה שיש לשמור על המשקל מבחינה בריאותית ובנוסף אסור לשפוט אנשים מלאים שרוצים להשאר ככה וזה לא אומר שהם לא בריאים ולא עושים כושר .

ד. אני קוראת לכולם להסתכל לצדדים ולהבין שכל אדם שאנו רואים, למשקל שלו אין שום קשר לאיזה מן אדם הוא ומה המסוגלות שלו צריך לקבל אותו על מה שהוא ולא על הנראות שלו לכל אחד יש את היופי שלו אבל מצד שני הכתבה מנסה להראות שאם אנשים מלאים לא יקחו את עצמם לידיים התחלואה בעקבות השמנת יתר תעלה בקרב מבוגרים וצעירים אבל גם תעלה מבחינה כספית לתקציב המדינה .

משרד הבריאות בתקופה האחרונה מנסה לטפל בזה בצורה שונה כמו פרוייקט סימון מוצרים באדום (שומן רווי סוכר ונתרן ברמה גבוהה ) וירוק ( מוצר בריא ) .

שכיחת ילדים ברכב

א. הכתבה שלי הייתה כתבה כתובה בנושא שכיחת ילדים ברכב, טעות הנובעת מהסחת דעתו של ההורה ששכח את הילד המובילה את הילד שנשכח באוטו לחניקה מחוסר אוויר עד כדי מוות,והתוצאה מכך היא עשרות ילדים או תינוקות בגיל הרך שנהרגו באכזריות שלא במכוון.

הכתבה שלי בעצם באה לעורר את כל ההורים, כדי שישימו בצד את הדברים הפחות חשובים ביום יום כמו: טלפונים, עבודה וכו׳ ובאמת שיתרכזו בדבר החשוב ביותר עבורם, ילדיהם!, בכתבה מצוין על פי הוכחות כי תופעה זאת הפכה לשכיחה בקרב הורים רבים.

בסופה של הכתבה יש דגש למספר פתרונות כמו: (אפילקציות, מערכות בעלות חיישנים ועוד)היכולים לעזור להורים שלא לשכוח את ילדיהם ברכב.

ב. סגנון הכתיבה הוא סגנון שלא ישאיר אותכם ההורים שאננים, סגנון שבא לעורר ולהדגיש כי המצב הוא חמור וזהו לא צחוק,ושאם במקרה יום אחד הורה כמעט ישכח את ילדו ברכב, בעקבות הפתרונות הללו, דבר זה לא יתחולל כבר מראש. סגנון הכתבה בא לעורר אצל ההורים רגשות כמו: פחד,הזדהות,רצון לנקיטת אמצעי זהירות, ובסופו של דבר להיות בעלי אחריות!

ג. האג’נדה האקטיביסטית של הכתבה היא כמובן לשנות את סדר היום והמצב שהפך לשכיח בקרב הורים רבים.

לנקוט באמצעי זהירות ובכך לצמצם את מספר הקורבנות חסרי הישע הללו לאפס. ושוב לנהוג באחריות!

ד. המסר המרכזי של הכתבה הוא לעורר את ההורים, לנקוט בזהירות ובעיקר לשים תמיד את ילדיהם במקום הראשון לא פחות ולא יותר, כי בטעות אחת הכי קטנה, חייו של ילד או תינוק חסר ישע יכולים להסתיים!

ה. אני קוראת לפעולה לאנשים בעלי מעמד גבוה והשפעה כדי שכוחם ומעמדם החברתי בסופו של יום ישפיע על אין ספור הורים, וכדי שאנשים אלו יפרסמו את הפתרונות שהוצאו כדי להגן על ילדיהם כמו: אפליקציות, חיישנים ברכבים, כריות בטיחות ועוד.

ניצולי שואה

א. הכתבה שלי היא כתבה כתובה בנושא ניצולי השואה, מצבם הכלכלי הקשה והמבזה שבה הם חיים כיום. רבע מניצולי השואה החיים בישראל שנת 2020 הם בקו העוני, ואין ביכולתם לדבר ולחולל שינוי בנידון. ואני כאן לדבר בשבילם.

ב. תיאור סיגנון הכתבה הינו מתייחס לעובדות וסקרים וכן אמירות של אותם ניצולים בכדי להדגיש את מצבם הרע. בנוסף סיגנון בכתבה גם אמוציונאלי כעוס ואסרטיבי בכדי שהמסר יועבר בצורה הברורה ביותר לאותם האנשים שיש ביכולתם לעורר שינוי אמיתי.

ג. האג'נדה האקטיביסטית של הכתבה היא לחולל שינוי והעלת מודעות. לאורך כל הכתבה הדהד בראשי המשפט "בזכותם אנו כאן חיים במדינת ישראל" מגיע לניצולי השואה לחוות את שארית חייהם על הצד הטוב ביותר. לגרום לשינוי משמעותי באיכות החיים של ניצולי השואה, לנקוט בצעדים יעילים והעלת מודעות בקרב הממשלה וכלל אזרחי ישראל שיש ביכולתם את היכולת לתרום.

ד. המסר המרכזי של הכתבה היא להדגיש את מצבם הכלכלי הנוראי של ניצולי השואה, למצוא פיתרונות יעילים כמו העלת קיצבאות באופן משמעותי וכן לגרום לשינוי מעשי ולא רק הבטחות שלא מתקיימות. בנוסף להגביר את המודעות לנושא המאכזב הזה ולפעול למען.

ה. אני קוראת לממשלה, לשרים הם אותם האנשים שיש ביכולתם את הפיתרון היעיל ביותר, את כספי המדינה תתנו למי שבאמת זקוק להם, ניצולי השואה שצריכים לחיות בכבוד, תפסיקו את המלחמות בינכם ותתעסקו בעיקר ובחשוב. בנוסף גם לכלל אזרחי ישראל שיש ביכולתם את הדרך להשפיע ולתרום למען ניצולי השואה.

2. תיאור כללי של מפגשי העבודה בקבוצות משלב התכנון עד לשלב ההפקה ולאחר מכן שלב הפוסט (עריכה):

עומר:

א. קדם פרוייקט - לפני שהתחלתי לכתוב , שמרתי בדף קישורים לכתבות ו״ציוני דרך״ חשובים בנושא שזעזעו אותי ומהם לקחתי השראה לכתבה שלי.

ב. אילוצים - הנושא שבחרתי היה לי מאוד קשה מאחר ומדובר בילדים תמימים וחסרי ישע ולסקר אותו היה מאתגר נפשית.

ג. תכנון יום צילום - בעקבות הקורונה לא יכלתי לצלם כתבה מצולמת בנושא שלי אך הרחבתי את הסיקור בכתבה הכתובה שהנושא שלה כשלעצמו תמיד אקטואלי.

שלי :

א. קדם פרוייקט - קראתי כתבות בנושא וחשבתי לנכון בגלל גודל הבעיה לעשות כתבה על שמנופוביה . ב. אילוצים - בהתחלה חילקנו נושאים לכל אחת הלכנו לעיר לצלם משאל רחוב ולא הסתייע בגלל אי שיתוף פעולה מצד הציבור הרחב ובנוסף לכל אני לא אהבתי כל כך את הנושא והחלפתי לנושא שאני אוהבת .

ג. תכנון יום צילום - קבענו תאריך ושעה ליום צילום של הטור דעה וקבעתי עם זוהר ואיילת יום לראיון טלפוני .

שיר :

א. קדם פרויקט - תחילה צפיתי בכתבות של ההתעללויות בבתי האבות והזדעזתי מהמראות הקשים ומהחוויות הנוראיות שהקשישים חווים .

ערכתי מחקר באינטרנט וראיתי את מספר האחוזים של המתלוננים ושל הקשישים המתגוררים בבתי האבות ,חקרתי את גילאי הקשישים ואת הקשיים הפיזיים והנפשיים הגורמים למעבר זה.

ב. אילוצים - בהתחלה הגענו לבית הספר לצלם את הכתבה אך הרגשנו שהכתבה השפיעה רגשית על כל אחת מאיתנו ולכן היה קשה לצלם .לאחר שבוע תיעלנו את הרגשות הללו לטור דיעה חזק ואמוציונלי -משכנע ופונה לרגש ולאנשים בעלי הכוח לשנות את המצב .

ג. תכנון יום הצילום - קבענו תאריך ושעה לצילום הכתבה אך לאחר צילום ראשוני דחינו בשבוע ושיר קבעה מועד חדש שבו הצילום התקיים כמתוכנן .

תהילה:

א. קדם פרויקט- לפני שהתחלתי לעבוד על הפרויקט העתקתי למסמך במחשב מספר קישורים של כתבות, מאמרים ותמונות בנושא שאליו התחברתי היכולות לעזור ולתת לי חומר למחשבה בכתיבת הכתבה שלי.

ב. אילוצים- היה לי מאוד קשה עם הנושא שבחרתי מכיוון שנושא זה הוא קשה, מזעזע, וטרגי לכל הורה,בנוסף מכיוון שיש לי אחייניות הנעות בין הגילאים שצוינו בכל מיני הכתבות הקשורות לנושא, היה לי קשה עם זה עוד יותר.לכן נושא זה אתגר אותי נפשית אף יותר ועורר בי רצון לשים דגש על נושא זה.

ג. תכנון יום הצילום- לא הספקתי לצלם כתבה מצולמת בעקבות ימי הקורונה לכן, ניסיתי כמה שיותר לשים דגש ולהרחיב בכתבה שלי מכיוון שהנושא שבחרתי תמיד אקטואלי.

כליל-

א. קדם פרויקט- תחילה קראתי כתבות העוסקות במצבם הכלכלי של ניצולי השואה החיים בישראל, הזדעזעתי להבין כמה המצב נורא וכמה חוסר מודעות קיימת לנושא הכאוב הזה.

לאחר מכן קראתי סקרים ואמירות של אותם ניצולים שחיים את זה צפיתי בראיונות ומילותיהם הידהדו בראשי לאורך כל הכתבה וכך קיבלתי את ההשראה לכתיבה שלי.

ב. אילוצים- לא פשוט לשמוע שזהו אופן חיי יומיום של ניצולי השואה שזקוקים לעזרה אמיתית ורצינית בכדי להתקיים, כל אחד מהם יכול להיות סבא/סבתא של כל אחד מאיתנו. נושא זה נגע לליבי אחת כמה וכמה שאני מאוד קרובה לסבא וסבתות שלי וזהו היה אתגר נפשי.

ג. תכנון יום צילום- כוונתי הייתה לנסוע לניצולת שואה שתספר מקרוב על כך, הכנתי שאלות מראש אך לצערי נחת וירוס הקורונה ששיבש את התוכניות ולא יכולתי לצלם כתבה מצולמת. ובעקבות כך הרחבתי בכתבה כתובה זהו נושא אקטואלי תמיד, לדעתי הצלחתי להעביר את המסר לא פחות.

3. תסריט ונספחי יום צילום: א. שאלות למרואיינים

שאלות לזוהר:

1. מה זה שמנופוביה עבורך? (ספרי מקרה שקרה לך)

2. איזה טיפים את יכולה לתת לילדים ונוער שחוויים גילויי שמנופוביה?

3. מה צריך לעשות על מנת להילחם בתופעה? (דגש על חינוך בגיל צעיר)

שאלות לאיילת קלטר, מנהלת מרכז "שפת האכילה" לטיפול וללימוד התנהגויות

אכילה ותפיסת הגוף :

1. במה מתרכזת העבודה שלך במרכז האכילה?

2. מה צריך לעשות על מנת להילחם בתופעת השמנופוביה?

ב. לוקיישנים - צילמנו את הטור דעה בבית הספר

4. בהפקת פודקאסט יש לכלול את כל השלבים הבאים:

א. תסריט :

מגישה: דמיינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה- אתם מגיעים לרופא השיניים לטיפול שגרתי. בסיום הטיפול הרופא אומר לכם שאסור לכם לאכול עכשיו כחצי שעה לאחר הטיפול, מצביע על הבטן שלכם ומוסיף: "אבל בטח תתקשו לעמוד בזה". וואו, משפט כזה מרגיש כמו אגרוף לתוך הבטן. איך מטיפול שיניים פשוט זה הפך ללעג וביקורת על המשקל שלנו כמטופלים?

נשמע דמיוני? אז זהו שלא. זה קורה הרבה לאנשים ונשים בסיטואציות שונות בחייהם, ההתייחסות למשקל כאל משהו רע. יש לזה שם, קוראים לזה שמנופוביה.

*צליל פתיח*

מגישה: אז מה זה בעצם שמנופוביה? האם זאת תופעה חדשה שפתאום צצה בחיינו? זוהר וסילויצקי, מנהלת קבוצת הפייסבוק "השמנמנות של זוריק", נותנת לנו הצצה לתופעה דרך סיפורה אישי:

*הקלטה של זוהר*

מגישה: זוהר היא לא היחידה. ברחבי הרשתות החברתיות נחשפים עוד ועוד סיפורים אישיים שמתארים גילויי שמנופוביה והשלכותיה.

קריינות: מאיה לי לוי העלתה פוסט שהפך להיות ויראלי דווקא כי תיאר סיפור מנקודת מבט שונה. היא סיפרה כך: "נכנסתי להחליף מורה בכיתה א'. ממש דקה אחרי שנכנסתי לכיתה, ניגש אליי אחד הילדים ושאל אותי אם אני בהריון. עניתי שלא ואז הוא אמר לי "את שמנה". הסתכלתי עליו, חייכתי ואמרתי לו "נכון". הוא חזר למקום שלו והתיישב. אחרי כמה דקות הוא הגיע אליי שוב ושאל אותי "למה אמרת לי נכון?" חייכתי שוב והסברתי לו שאני באמת שמנה וזה בסדר גמור. הוא ציחקק במבוכה וחזר למקום. אז כנראה שלא שיניתי את העולם והחברה שלנו עדיין שמנופובית. אבל יש לי הרגשה ממש חזקה שהילד הזה, שהסתכל עליי עם ניצוצות בעיניים במשך כל השיעור ולפני שהלך נתן לי חיבוק - יסתכל אחרת על המילה "שמנה". פעם הייתי בוכה שעות על דבר כזה. היום אני מספיק בטוחה בעצמי בכדי לדעת שאני אכן שמנה וזה לגמרי בסדר. שמנה זו לא קללה, זה תיאור.

מגישה: אז מה צריך לעשות? האם צריך פשוט להתרגל לתופעת השמנופוביה, להשלים שככה זה עובד בעולם ולקבל את המצב כמו שהוא? זה מה שנגזר על אנשים ונשים שלא עומדים בקטגוריית הרזון הרצויה? אז זהו, שלא.

איילת קלטר, מנהלת מרכז "שפת האכילה" לטיפול וללימוד התנהגויות אכילה ותפיסת הגוף, מציגה גישה מרעננת שדרכה ניתן להתמודד עם התופעה.

*הקלטה של איילת קלטר*

מגישה: מאזינים ומאזינות, תסתכלו מסביבכם - כל אדם שאנו רואים, למשקל שלו אין שום קשר לאי זה מן אדם הוא ומה המסוגלות שלו.

צריך לקבל אותו כפי שהוא מגיל קטן מלמדים אותנו לא להסתכל על הקנקן אלא במה שיש בו לא הגיע הזמן שניישם אותו .

ב. מפגשי צוות - הראיונות היו טלפוניים

5. רפקלציה על כל כתבה:

מה היו הקשיים? האתגרים? איך פתרתם אותם? תיאור של אופי העבודה על הכתבה בדגש על סגנון הכתבה הייחודי.

רפלקציה על הכתבה בנושא התעללות בגני ילדים:

הקשיים בכתיבת הכתבה היו קשיים מבחינה רגשית ,

הנושא הזה הוא נושא רגיש בכללי ואצלי הוא רגיש עוד יותר

מכיוון שנחשפתי לסיפורים בנושא באופן אישי. האתגר

האמיתי והקשה ביותר שלי היה לסגנן ולכתוב את הכתבה

באופן שיצליח לגעת באנשים , שהכתבה תעשה שינוי אפילו

הכי קטן אצל מישהו אחד וכמובן שהשאיפה הייתה שמישהו

בעל כוח בנושא כמו פוליטיקאים שתחום זה הוא חלק

מתחומי אחריותם או לרשויות המתאימות , יראה את

הכתבה ואולי זה יצליח לחולל איזה שהוא שינוי במדינה

שלנו. פתרתי את הקשיים והאתגרים בכך שמיקדתי את

עצמי למטרה , שידעתי שאני רוצה שהכתבה הזו תגיע

למקומות ותהיה מספיק משכנעת כדי שיקראו אותה עד

הסוף ואולי גם יעשו שינוי בנושא. אופי הכתיבה בעבודה

וסגנון העבודה הוא קשה , המטרה שלנו היא שהכתבות

האלו , באמת יצליחו לחולל שינוי מעבר להגשת הבגרות

בהפקה אז בחרנו כל מילה בקפידה כדי שהמילים ״יזעזעו״

את הקוראים ויצליחו ״לגעת״ בכל אחד מהם ולכל אורכה

הדגשנו את הקריאה לפעולה ואת המסר שרצינו למסור

בכתיבת הכתבה.

רפלקצייה על הכתבה בנושא התעללות בבתי האבות :

הקשיים בכתיבת הכתבה היו בעיקר קשיים אמוציונליים כיוון שזה נושא כאוב אצלי ,שהפריע לי לאורך זמן ולא הצלחתי לקדם דבר בנושא כיוון "שהקול שלי" אינו חזק כדי לחולל שינוי משמעותי .

האתגר המשמעותי היה לכתוב כתבה חזקה ובעלת אופי משכנע שמטרתו להגיע לפוליטקאים ולאנשים חזקים שיכולים לחולל שינוי בנושא הזה .

פתרתי את זה בכך שתיעלתי את כל הרגש שלי לכתיבה והעמקתי חשיבה באופי הכתיבה כדי להכין כתבה משכנעת שיכולה להתקדם מעבר להגשת הבגרות אלא להגיע לרשויות ולאנשים העוסקים בנושא זה.

אופי הכתיבה הינו יחודי כיוון שהוא חזק ומעורר זעזוע אצל הקוראים והצופים בוידאו ,הכתבה הינה אמוציונלית וחודרת לרגש של כל צופה .

לאורך כל הכתבה/הוידאו הכתיבה משכנעת וחודרת -הקוראת לפעול בנושא זה .

הכתיבה פונה לרשויות ולאנשים בעלי אופי חזק ומטרתה לחולל שינוי משמעותי בנושא הזה שאינו יכול להתקיים עוד.

רפלקציה על הכתבה בנושא שמנופוביה :

הקושי המרכזי בכתיבת הכתבה הינו אישי ורגשי אני לא נערה רזה דבר זה מאוד מפריע לי אני מנסה להתמודד עם הנושא בצורה בוגרת אני מתאמנת הולכת לדיאטנית ניסיתי לקדם את הנושא על ידי מפורסמות .

קשיים נוספים נבעו מכך שרוב האנשים המפורסמים / הידוענים נמצאים במרכז הארץ טלפונים חסויים לכן היה צורך להשתמש באינסטגרם ורוב מי ששאלתי לא ענה .

זוהר וסילויצקי גרה בבית שמש והיה לנו קושי להגיע אליה לכן פתרתי את זה בכך שעשיתי זאת בפלאפון.

אופי העבודה הייתה עצמאית ראיינתי וערכתי את הפודקאסט לבד הסגנון הינו אישי ולא קבוצתי הכתבה מעלה נתונים ועובדות שצריכים להדאיג את נותני ההחלטות במשרד הבריאות .

רפלקציה על הכתבה בנושא שכיחת ילדים ברכב :

הקושי המרכזי שהיה לי בכתיבת הכתבה הוא קושי רגשי ואישי מכיוון שבהתחלה לא הייתי מסוגלת לחשוב שזה גם קורה בקרב הורים צעירים מכיוון שאחותי רק בת 22 וכבר ישלה שתי בנות, וטווח הגילאים של האחייניות שלו הוא הטווח שצוין בלא מעט כתבות בנושא זה, וזה לא ניתן לעיכול בכלל. אני חושבת באמת שהאתגר שהיה לי הוא לקחת אין ספור מאגרי מידע מכתבות כתובות באינטרנט.

ובעצם להפוך את זה למאגר אחד, ולא יותר מידי לכתוב או להשתמש במידע לא חיוני אלא לא הפוך את זה לכתבה מקורית משלי עם המילים והמידע שאני בחרתי לשתף. פתרתי את האתגר הזה בעזרת ישיבה במקום שקט בלי הפרעה ובאמת להתמקד ולהתרכז במה אני רוצה להדגיש ולהראות בכתבה שלי. אופי העבודה וכתיבת הכתבה בהחלט לא היו קלים מכיוון שמטרת הפרויקט שלנו היא באמת לתפוס את עינם של הורים רבים ובנוסף של גורמים שיוכלו להשפיע בנושא ולחולל שינוי משמעותי, למרות שבנושא זה ישנן לא מעט כתבות מעניינות. וכמובן לחדור לליבם של ההורים ואנשי ההשפעה ולגרום להם להרגיש באמת רגשות ולהבין שאיאפשר להשאיר את הנושא הזה בצד ללא תמיכה, עצות ופרסום כדי שהשינוי וההשפעה יחלו.

רפלקציה על כתבה מצבם הכלכלי של ניצולי השואה-

הקשיים בכתיבת הכתבה היו קשיים רגשיים, להחשף לסיפורים של ניצולי השואה שלא מצליחים להתקיים ומתחננים לפט לחם. ישר בראשי חשבתי על סבא וסבתא שלי , לקחתי את זה למקום אישי, יש מי שדואג להם אנחנו המשפחה. אבל מנגד יש לא מעט ניצולים עריריים שחיים לבד ואין מי שידאג להם וכאן נכנסת לתמונה ממשלת ישראל. האתגר שלי היה אופן הכתבה, מכיוון שתכננתי לצלם ניצולת שואה שבאופן טבעי תיגע בלב נאלצתי לעבור לכתבה כתובה ומורחבת והאתגר העיקרי היה לבחור את מילותיי בקפידה ולגרום לכתבה סוחפת ולא משעממת שהמסר יועבר בצורה הברורה והנכונה ביותר ותצליח להשפיע על הקורא. פתרתי את הקשיים והאתגרים בכך שהייתי מפוקסת ומרוכזת על מה אני באה להעביר בכתבה, שמתי בראשי שיכול להיות שהכתבה תגיע לאדם בעל השפעה יעילה וכך מיקדתי את מילותיי בשיכנוע חד ככל האפשר שאצליח לעורר שינוי.

אופי הכתבה בנויה על אמירות של ניצולי שואה, עובדות ונתונים מדאיגים, על סקרים שנערכו שכולם ללא יוצא מן הכלל מצביעים על כמה המצב נורא ואין מודעות מספיקה בנושא. זוהי לא פחות מתחושת שליחות מוסיימת, תמיד הייתה לי את הנטיה לעזור לחלש ובכתבה זה בא לידי ביטוי, לדבר למען אלו שלא יכולים אפילו שזה לא נוגע בך בפן האישי, עזרה לזולת זוהי מצווה וזכות. הכתבה פונה לממשלה, לשרים ולאנשים שיש ביכולתם את האפשרות לגרום לשינוי באיכות החיים של ניצולי השואה.

רפלקציית סוף כתבה

באחריות כל חבר קבוצה לדאוג לכך שהרפלקציה הקבוצתית על הכתבה שהוא מקדם תיכתב במלואה על ידי כל חברי הצוות (כלומר, העורך הראשי יתרום את חלקו לפי תחום האחריות שלו וכן כל שאר בעלי התפקידים).

• חוות דעת קבוצתית

• רפלקציה על תפקיד העורך הראשי - בחרתי לערוך ולכתוב את הכתבות בצורה רצינית ובשפה הפונה לקהל היעד שאליו אנו שואפות להגיע . בנוסף, תכננתי את יום הצילום כך שיתאים לכולנו ונוכל למצות אותו עד הסוף ,הקפדתי על שמירה של זכויות יוצרים, עריכת כתבות טקסט, תחקירים, הפקת הכתבה המצולמת והעריכה הלשונית של הכתבות .

• רפלקציה על תפקיד המעצב הגרפי - בניתי ועיצבתי את האתר בצורה שמתאימה לנושא בחרתי צבע רגוע ולא צועק הוספתי תמונה שמתאימה לנושא הכנסתי את הכתבות לאתר לפי קטגוריות והוספתי סרגל כלים עם נושאים .

• רפלקציה על תפקיד מפיק התוכן האודיוויזואלי

• רפלקציה על תפקיד מנהל המדיה הדיגיטלית

• רפלקציה על תפקיד מעצב פוסט פרודקשן

רפלקציה אישית על הפרויקט:

מה היה האתגר המשמעותי ביותר בעבודה על הפרויקט?

כיצד התמודדתם איתו?

מה הייתם עושים אחרת?

אילו נקודות חשובות חסרות באתר שלכם ומדוע? כיצד אתם רואים את תפקידכם כאנשי תקשורת?

האם תרצו לעסוק בתחום זה בעתיד ומדוע? תארו את הערך המוסף שפרויקט זה תרם לכם?

רפלקציה אישית- עומר רז

האתגר המשמעותי ביותר בעבודה על הפרויקט היה להעביר את המסר שרצינו להעביר בצורה הטובה ביותר , כלומר לבחור את המילים הנכונות שיתאימו לכתבות כל כך עמוסות רגשות , כתבות שבאיזה שהוא אופן קצת קשות. בנוסף גם איסוף הנתונים והחשיפה לסיפורים המזעזעים בנושאי הכתבות היו קשים. התמודדתי עם האתגר בכך שהתמקדתי בהעברת המסר ובדרך , בבחירת המילים הנכונות, וניסיתי להשאיר את הרגש כמה שיותר מחוץ לתמונה כדי לעשות את הכתבה על הצד הטוב ביותר.

לא הייתי עושה משהו אחר כי אני חושבת שהנושא עליו מדובר בכתבה הוא נושא מאוד חשוב שחייב להעלות את המודעות בנוגע אליו.

באתר שלנו הנקודות החשובות שחסרות הן בעצם עיצוב האתר שהתקשנו למצוא עיצוב שיתאים לנושא ה״קשה״ של הכתבות שלנו.

אני רואה את תפקידי כאשת תקשורת בתור מגישת חדשות או כותבת/עורכת ראשית של עיתון.

אני חושבת שיעניין אותי לעסוק בתחום התקשורת בעתיד כי מאז ומתמיד זה עניין אותי אבל אני לא יודעת מה אעשה.

הערך המוסף שהפרויקט הזה תרם לי הוא קודם כל יותר מודעות , אני יותר מודעת לחשיבות הנושא ובאותה מידה למצב הקשה שבו מתגלים המון סיפורים קשים על התעללות כזו או אחרת ועל כמה שהמצב חייב להשתנות.

רפלקציה אישית- תהילה לוסקי

האתגר שהיה לי הכי קשה בעבודה על הפרויקט הוא הפחד שכשההורים ובעלי ההשפעה הגדולים יראו את הכתבה על שכיחת הילדים ברכב וזה לא יתפוס את עיניהם, מכיוון שיש אין ספור כתבות המספרות על מקרים או המתארות את הנושא שבחרתי. אך למרות זאת לא ויתרתי כי באמת הרגשתי שהנושא מדבר אליי ואני מתחברת אליו והרצון שלי הוא שהכתבה שכתבתי באמת תחדור לליבם של ההורים והמשפיענים ותגרום להם להתבטא בחברה ולהביע רגשות ובכך באמת הם יעשו כל מה שבכוחם כדי לשנות את המצב הקיים, לא הייתי עושה דבר אחרת כי באמת אהבתי מההתחלה את הנושא והרגשתי שבו אני צריכה להתמקד ודווקא לא לבחור בנושאים אחרים שגם הם חשובים לא פחות. לכן אני שמחה שלבסוף בחרתי בנושא של שכיחת ילדים ברכב כדי להגביר החשיבות והמודעות בנושא זה. לדעתי הנקודות החשובות שחסרות באתר שלנו הוא העיצוב, שבאמת התלבטנו באיזה צבעים לבחור וגם אם כן אז באיזה דוגמא.

אני רואה את תפקידי כאשת תקשורת בכותבת רכילויות על סלבס מכיוון שמצד אחד תפקיד זה מעניין אותי מאוד אך לא הייתי עוסקת בעבודה זאת בעתיד מכיוון שתפקיד זה מצד שני הוא לא קל, שמצריך ערנות בתקשורת וכמובן באמת להצליח לגלות מידע לוהט בכל רגע שיצור עניין בקרב קוראי כתבות הרכילות, ויתפרסם בזריזות.

הערך המסוף שהפרויקט הזה תרם לי הוא יותר מודעות לקבוצות או אנשים שהם חסרי ישע ובמיוחד בנושא שבחרתי שהוא : שכחת ילדים ברכב, גרם לי להבין עכשיו וגם לעתיד כשאהיה אמא כמה חשוב להתרכז דבר ראשון בילדים שלנו ואחכ בעיסוקים שלנו של היום יום שכמובן פחות חשובים ובנוסף להיות יותר ערניים לנושא זה וגם לאחרים שבפרויקט.

רפלקציה אישית - שיר לייזר

האתגר המשמעותי ביותר בעבודה על הפרויקט היה העריכה כיוון שהכתבה היתה עמוסה רגש והיה צריך לתעל את זה לכתבה משכנעת שתחולל שינוי -כלומר שתקיים את מטרתה .

התמודדתי איתם בכך שהתמקדתי במטרת הכתבה וכך פעלתי לכל אור הכתיבה והעריכה של הכתבה .

לא הייתי עושה משהו אחר בנוגע לכתבה כיוון שאני וחברותיי לקבוצה נתנו 100% מהיכולת שלנו להפיק כתבה משכנעת ומשמעותית שתחולל שינוי .

נקודות חשובות שחסרות באתר הן העיצוב "והאופי של האתר" שקשה להתאימו לנושא הקשה שבחרנו .

אני רואה את תפקידי כאשת תקשורת מאחורי הקלעים ככותבת ועורכת וידיאו ומחקר בנושא .

אינני רוצה לעסוק בתחום זה בעתיד כיוון שתחום זה משפיע אמוציונלית -המחקר והאמת מאחורי התקשורת הינו שונה מהמוצג ברשתות ובטלוויזיה וזה הוא דבר שקשה לי עם התעשייה .

הערך המוסף שהפרויקט תרם לי הינו להסתכל על הסביבה יותר ולשים לב לחולשה של האחר ולנסות לפעול בנושא -להשפיע ככל יכולתי.

רפלקציה אישית - שלי רפאלי

האתגר המשמעותי למצוא נושא לכתבה והנושא שכבר נבחר שמנופוביה הוא סטיגמה בציבור הישראלי שאנשים לא אוהבים לחלוק ולשתף אותך איתם ומצד שני באופן פרטני הנושא מעלה אצלי רגשות עזים .

התמודדתי עם הבעיה בצורה אחרת עם זה על ידי כתבות באינטרנט וניסיון להגיע לאותם הידוענים דרך הרשתות החברתיות שהיום משתמשים בהם בצורה נרחבת .

מה שהייתי עושה אחרת זה שיכול להיות שהייתי צריכה לחפש יותר ידוענים באיזור שלנו בצפון .

אני רואה את תפקידי כאשת תקשורת מאחורי הקלעים למשל עורכת וידיאו .

אני עדיין לא יודעת מה אעשה בעתיד אולי אני אעסוק בזה ואולי לא .

הערך המוסף שהפרוייקט תרם לי זה ששמן זה סטיגמה ומאחורי זה עומדים אנשים שנפגעים מהסטיגמות ושמן זה יפה אבל מצד שני השמנת יתר יכולה להביא לתוצאות מאוד מאוד לא רצויות אפילו עד מוות .

רפלקציה אישית- כליל עזר

האתגר המשמעותי ביותר היה המעבר מכתבה מצולמת לכתבה כתובה מורחבת, מכיוון שהייתה בכוונתי לראיין ניצולת שואה שתצליח לגוע ללב של הצופים באופן טיבעי נאלצתי לעבור לכתבה כתובה שתהיה סוחפת לא פחות היתה בי המחשבה שיש המון כתבות המדברות על מצבם הכלכלי של ניצולי השואה, ובכלל לפני יום השואה זהו נושא שעולה ומדובר אך עדיין שינוי לא נעשה בו. התמודדתי בכך שהיה לי חשוב שהכתבה שלי כן תצליח לחולל שינוי מסויים דרך הכתיבה שלי, הייתי חדורת מטרה להעביר את המסר בצורה משכנעת, בגלל שהנושא מאוד נגע בי לא רציתי שזוהי תהיה "עוד כתבה" אז השקעתי את כל כולי שהיא תהיה על הצד הטוב ביותר.

לא הייתי עושה שום דבר אחר, אני סבורה שנושא הכתבה שלי הוא בין הדברים החשובים ביותר שמדינת ישראל צריכה לשים בה דגש רציני ולחולל לשינוי משמעותי.

אני רואה את תפקידי כאשת תקשורת בתור מגישת חדשות/שדרנית רדיו אני חושבת שדרך דיבור אני מצליחה להעביר את כוונתי עוד יותר טוב, גם בפרויקט הפקה בחרו אותי בתור קריינית בכתבה של שיר. אני חד משמעית רואה את עצמי בעתיד עובדת בתחום התקשורת כמו שציינתי, זהו דבר שמאוד מדבר אלי והלוואי ויפול בחלקי הזכות לעבוד בעבודה מעשירה כזאת. ערך המוסף שהפרויקט תרם לי הוא קודם כל מודעות למצבם של ניצולי השואה החיים בקרבינו, לשמוע סיפורים קשים ולהכנס לפרופורציות, אני שמחה שהעשרתי את הידע שלי בנושא וסבורה שיפעל למען.

סוף