"בעתיד ישולבו יותר ויותר נשים בתפקידים המזוהים עם דמות לוחם האש הגברי" (טפסר דדי שמחי)
ניצנים של שינוי במאזן נשים וגברים במערך לוחמי האש בישראל מספרים פוטנציאל משמעותי בהתגברות המערך על החוסרים הכבדים בכח אדם על רקע העלייה באירועי שריפה.
מתוך פרסום של מערך כבאות והצלה בחודש יוני 2021 עולה שבשבוע אחד בודד (4.6 עד 10.6) דווחו וטופלו 773 אירועי שרפה בשטחים פתוחים ברחבי הארץ. בשנת 2019 בלבד מערך כיבוי והצלה בישראל התמודד עם למעלה מ 60,481 מקרי שרפה, 45,549 אירועים אחרים, 21,049 אלף מקרי חילוץ ו5,472 מקרי חומ"ס (חומרים מסוכנים). המספרים מדברים בעד עצמם. מערך כיבוי האש וההצלה בישראל מתמודד עם כמות אירועים, שרבים מהם מתרחשים סימולטנית, ולשם כך נערך בגיוס והכשרה של מאות עובדים בשנה ומתפעל מערך של למעלה מ 2000 מתנדבים בוגרים. יחד עם זאת, לפי דוח מבקר המדינה האחרון, שסיכם את פעילות המערך ב 2020, קבע כי עדיין חסרים 1,695 לוחמי אש, זאת בכדי שהרשויות המקומיות עליהן מוטלת האחריות בתפעול המערך, בכדי שיוכלו להתמודד עם תרחישי ייחוס שהראו כי בשנה אחת מתרחשות יותר מ 100 שריפות ביום ויותר מ 40,000 שריפות בשנה.
על רקע העלייה בתרחישי שריפה, חילוץ והצלה, ועל רקע המחסור המשמעותי באנשי המערך, הוטל זרקור מפתיע לכוון נוכחות נשית חדשה בשטח שבמשך שנים יוחס לטריטוריה מבצעית גברית. המספרים עדיין קטנים אך מצליחים לעורר תשומת לב, גם בעיתונות וגם במערך כיבוי האש עצמו.
כבר ב 2008 פורסם כי קורס לוחמי אש שנפתח עם גיוסם של 64 לומי מערך, כלל 7 בנות. "אני אוהבת אתגרים. זה בטבע שלי. לכן הדרך לכאן היתה קצרה", מספרת אלערבסי, הערביה הראשונה שהשתתפה בקורס.
"בהתחלה היה לסביבה קצת קשה לקבל אותנו, כי זה לא רגיל שבנות עובדות בכיבוי", היא מודה. פני הדברים השתנו, לדבריה, לאחר שהשתתפה בפעולות כיבוי וחילוץ מדירה בחדרה, במהלכן נהרגה הילדה אנה ברוך בת השש, לפני כשלושה חודשים. לדבריה, "הטרגדיה הזאת עזרה לחזק את האחווה בין הכבאים שהשתתפו. מאז מקבלים אותנו כשוות". (מתוך כתבתה של יעל לוי, Ynet, 3.8.2008).
בנוסף, לפני שנה, נבחרו שתי נשים פורצות דרך, לתפקידים שעד כה אויישו רק על ידי גברים: רשף לי-שי (29), נשואה ואם לשניים, נקלטה לפני שנתיים במערך הכבאות לאחר עשר שנות שירות צבאי ובתפקידה האחרון היתה קצינת בטיחות של יחידת העילית יהלום. את שירותה הצבאי עשתה בהנדסה. התגייסה כלוחמת אב"כ, עברה קורס מ"כים וקצינים לוחמים והיתה האישה היחידה בקורס. ימית אהרון, נשואה ואם לשניים, שתכהן כסגן מפקד משמרת בתחנת כיבוי אשדוד, התאהבה בכבאות כבר בגיל 16 כשהגיעה להתנדב בתחנה במסגרת מחויבות אישית בבית הספר, ומאז החיידק הזה לא עוזב אותה. "תמיד רציתי להיות חלק מחילוץ לכודים, להציל חיים. זו עבודה מרתקת וערכית בעיניי"
"בעתיד ישולבו יותר ויותר נשים בתפקידים המזוהים עם דמות לוחם האש הגברי" , האמירה של טפסר דדי שמחי, שפורסמה לפני שנה, על רקע איוש התפקידים התקדימי של אהרון ורשף, מתאימה מאוד לרוח התקופה הנוכחית ונועדה לקדם ולעודד נשים נוספות להעז ולהצטרף למערך לוחמי האש בתפקידי שטח ולחימה. הפניה הרשמית הזו, מדרג כה בכיר במערך הכבאות וההצלה היא גם קריאה לנערות להצטרף למערך המתנדבים או צופי האש הפזורים בארץ.
"היום יש המון מתנדבות בנות 16-18 ואפילו אימהות שמתנדבות", מספרת חן משה. שוחחתי עם משה, על המצב העכשווי של מעורבות לוחמות האש במערך כיבוי והצלה בארץ. משה מתארת תמונה מעודדת ומעוררת השראה בה כל אישה יכולה לתרום בשטח. משה מספרת שיש יתרונות משמעותיים ללוחמות אש. "באירועים עצמם, בעיקר באירועים עם לכודים, האינטואיציות של נשים טובות יותר. כשגבר נכנס לזירה, הוא פועל על אוטומט, נשים יחפשו איפה שאף אחד לא מחפש. בעיקר ילדים שבורחים או מסתתרים בפינות של הבית. זמן חיפוש לכודים בזמן שריפה הוא קריטי וחשוב".
משה החלה את דרכה כלוחמת אב"כ ביחידה להנדסה קרבית ומאוחר יותר המשיכה את שירותה כלוחמת במערך התעופה. היום היא גם משרתת ביחידת המילואים של מערך פיקוד העורף, בתפקידים מבצעיים וגם מתנדבת ביחידה עצמאית של מערך כיבוי האש. "לא הייתי מדמיינת את עצמי כזאת כשהייתי בת 15", מספרת משה. למרות האתגרים וההתמודדויות הלא פשוטות של משה במהלך חייה והתבגרותה, משה לא ויתרה לעצמה וכשהתגייסה, התגייסה לתפקיד קרבי ותובעני. משה מתארת פעילויות כמו, פרוק רכבים, חדירה למבנה בוער, חילוץ ממעליות ומהרס, כפעילויות מאתגרת ומספקות. היום משה היא מורה בחינוך הבלתי פורמאלי ברמלה, ומסיימת את התואר שלה בחינוך והוראת לשון. העבודה עם בני נוער חשובה למשה מאוד. התלמידים של משה מכירים וחשופים לפעילות החשובה שלה במערך כיבוי האש.
"לפני שאתה מתחיל משהו בחיים, רצוי שיהיה חלום של משהו שאת או אתה מאמינים בו". זה המסר החשוב של משה לתלמידיה ולשאר בני הנוער. התנדבות לדבריה היא דבר חשוב ומקדם וההעזה להיות במקומות חדשים חשובה להתפתחות האישית שלנו. משה מספרת שבתחילת השרות, היחידה בה שרתה כלוחמת נסגרה. כאשר נפגשה עם קצין המיון והוצעו לה תפקידים משרדיים, משה הבהירה לו, "זה לא סיירת או ניירת, זה סיירת או ביי ביי". כמו אז, גם היום, משה עדיין עומלת על חלומה, להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמה.
אין ספק שהדרך ארוכה ורצופה לא מעט מכשולים. יחד עם זאת, דבריו של טפסר שמחי יכולים להתממש במספרים גדולים יותר אם מערך כבוי האש וההצלה בעצמו יעז ויקדם גיוס מכוון של בנות. ניכר ששילובן של נשים לוחמות כמו משה וכמו לי-שי ואהרון נבע מרצון ומוטיבציה פנימית יזומה שלהן. אם גיוס למערך לוחמה באש יתפס כמטרה לאומית המספרים יספרו כבר סיפור אחר.
תגובות