"פחדתי שאם אנסה להתנגד הוא יעשה לי משהו ויפגע בי פיזית"
מהי בעצם פגיעה מינית? האם יש תגובה נכונה ותגובה לא נכונה? שתי נערות מצפון הארץ חשפו את סיפורן האישי שחוו לפני מספר שנים ומלווה אותן מאז, ובאומץ רב בחנו את תגובתן לאירוע.
נ' הייתה רק בת 11 כשנפגעה מינית על ידי חבר של סבתה. "אפילו קראתי לו סבא," היא אומרת ומעידה שאהבה את החבר לפני המקרה וכי בילתה הרבה בביתם. "יום אחד סבתא שלי יצאה לעבודה ונשארתי איתו לבד. פתאום הוא התחיל לשאול אותי שאלות אינטימיות כמו אם קיבלתי מחזור ואם אני בתולה". כיום כשהיא בת 18 היא נזכרת שבתחילה לא חששה, משום שלא הבינה את שעומד להתרחש. "במהלך השיחה הוא התחיל לדבר איתי על מה שהוא עושה עם סבתא בחדר השינה שלהם", היא מספרת, "שאל אותי אם יש לי חבר, ביקש את מספר הפלאפון שלו כדי ללמד אותו איך לשכב איתי ולגרום לי כיף." סיפורה של נ' רק החל, אך האם כבר כאן נחצה הגבול?
כדי להבין זאת, נפנה להגדרה של הטרדה מינית מתוך אתר "מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית":
"תקיפה מינית היא כל מעשה מיני שנעשה ללא רצון והסכמה חופשית של המעורבות והמעורבים, והיא יכולה לכלול התייחסויות מילוליות, נגיעות, נשיקות, חיבוקים, מגע מיני או הפצה של תמונות וסרטוני עירום. ברוב מקרי התקיפה המינית יש היכרות מוקדמת בין התוקף לנפגע/ת."
שאלותיו של חבר של סבתה של נ' חדרו לפרטיותה. עד לשלב זה של המקרה, הוא לא נגע בגופה של נ', אלא שאל אותה שאלות והציע לה הצעות בעלות אופי מיני. גם זו הטרדה. נ' בת ה-11 לא ידעה זאת אז, וחבר של סבתה לא עצר: "כשנכנסתי לחדר שלי פתאום הוא פתח את הדלת ונכנס בלי לבקש רשות או בלי לדפוק בדלת, התיישב לידי, התחיל ללטף לי את הרגליים כלפי מעלה. רצתי מהחדר בבהלה. כדי לנסות להרגיע אותי הוא אמר לי שהולכים לאסוף את סבתא, לכן הלכתי לחדר השני כדי להחליף בגדים ולהתארגן. התחלתי להוריד חולצה והוא נכנס לחדר במכוון וניסה להפשיט ממני את החולצה. נבהלתי נורא, פרצתי בבכי ונכנסתי מהר לשירותים. חיכיתי שם כמה דקות עד שנצא מהבית להביא את סבתא. ניסיתי להירגע. כשהגענו לאסוף את סבתא הוא איים על החיים שלי בעזרת תנועות ידיים והבעות פנים, ניסה להמחיש לי מה יקרה לי אם אספר למישהו על מה שקרה בבית."
לא רק שנ' נפגעה מינית, בנוסף לכך היא גם אוימה כדי להבטיח את שתיקתה. היא פחדה מאוד, סבלה מדיכאון ומסיוטים בלילה. בשלב כלשהו החליטה לספר על המקרה להוריה, ויחד החליטו להגיש תלונה במשטרה נגד חבר של סבתה.
לפי אתר "מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית", ישנן השפעות שונות על נפגעות ונפגעי תקיפה מינית: "חשוב לזכור שתקיפה מינית היא אירוע טראומטי ומטלטל. תחושות כמו פחד, גועל וחוסר אונים יכולות ללוות את הקורבן גם זמן רב לאחר המקרה, לצד פגיעה קשה ביכולת לתת אמון בסובבים. התקיפה המינית יכולה להוביל לשורה של סימפטומים ביניהם דיכאון, חרדה, פגיעה בערך העצמי ובדימוי הגוף, זיכרונות פולשניים, פגיעה בתפקוד, פגיעה בשינה, הפרעות אכילה, קושי בקשרים ומערכות יחסים, פגיעה עצמית, התמכרויות ועוד. פעמים רבות השלכות הפגיעה המינית לא נעלמות מעצמן, וממשיכות לתת את אותותיהן במהלך החיים, ולגרום לקושי ומצוקה העלולים להפוך לכרוניים ולהוביל לפגיעה קשה באיכות החיים."
גם ד' חוותה פגיעה מינית, כשהייתה בת 12 בלבד. בניגוד לנ', ד' מתארת אדם זר ולא קרוב משפחה שביצע את המעשה: "הלכתי ברגל לבד להיפגש עם חברה שלי שחיכתה לי בים", היא מספרת. "במהלך הצעידה לים שמתי לב שיש רכב לבן שעוקב אחרי ונוסע אחרי לאט. התחלתי להיכנס ללחץ והגברתי את קצב ההליכה שלי כדי להגיע לחברה שלי כמה שיותר מהר. כשהייתי 5 דקות מהים, הרכב עצר לידי. ישב שם בן אדם מבוגר בן 60 בערך, הוא הציע לי להיכנס לרכב, שאל אותי שאלות כמו "את צריכה טרמפ?", "תעלי, אני אקח אותך", "מה את מפחדת? אני לא אפגע בך". ד' ענתה לנהג שהיא לא מעוניינת. היא מספרת שחשה פחד באותם רגעים. הנהג לא הסתפק בתשובתה, ולאחר שסירבה מספר פעמים הכניס אותה בכוח לרכב ומשך אותה פנימה. "ממש נבהלתי", מעידה ד', "פחדתי מאוד, הלב שלי דפק כל כך מהר, לא ידעתי מה לעשות, הייתי סך הכל ילדה בת 12, תמימה, מפוחדת, שלא יודעת מה לעשות, אם לברוח, אם לפעול בצורה מסוימת, איך בכלל אני אמורה לפעול במצב כזה? אף אחד לא הזהיר אותי או אמר לי שאני יכולה להיכלא בסיטואציה, ואם אכלא, איך אגיב? מה אעשה? איך אפעל? באותו הרגע נהייתי בול עץ, לא זזתי. אני מוצאת את עצמי בסיטואציה שלא הייתי בה בחיים - יושבת ברכב של בן אדם זר, מבוגר, שברור שהוא מנסה לעשות בי דברים רעים. כשהוא הכניס אותי לרכבו הוא ניסה לגעת בי ולנשק אותי, ניסיתי לזוז, להתחמק ממנו, אבל לא הצלחתי כי הייתי בפחד עצום ופחדתי שאם אנסה להתנגד הוא יעשה לי משהו ויפגע בי פיזית".
בשלב מסוים, ד' הצליחה לצאת מהרכב ורצה אל עבר חברתה. הנהג ברח מיד מהמקום ומאז לא נתקלה בו יותר. במבט לאחור, 6 שנים אחרי, היא מספרת על האופן שבו הייתה מעדיפה להגיב: "כיום, אני יודעת שאם היה קורה מקרה כזה הייתי כמובן פועלת אחרת, לוקחת פרטים, מצלמת אותו, מתנגדת בכוח, אבל לא עשיתי את זה, הייתי ילדה קטנה ואני נורא מצטערת שאני לא יודעת מי זה הבן אדם ושיכול להיות שהוא עשה את זה לעוד ילדות ושאני לא היחידה."
האם תגובתה של ד' הייתה שגויה? אף על פי שהיא מרגישה כך, אין דרך נכונה או לא נכונה להגיב במקרה כזה, כל תגובה היא לגיטימית. ישנם שלושה סוגי תגובות אופייניים - קיפאון (Freez), ריחוף (Flight) ומאבק (Fight). "חוויית האיום והאימה מובילה פעמים רבות לתגובת קיפאון גופנית שאינה מאפשרת תגובה", נכתב באתר "מרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית", ותחושת האשמה על תגובה כזאת קיימת אצל נשים רבות, כמו גם אצל ד'.
בשנים האחרונות חל שינוי בשיח הציבורי בנושא הטרדות ופגיעות מיניות. אם בעבר נושאים כמו הטרדה או אונס היו מחוץ לשיח, נושאים אסורים או מביישים, היום הם פוגשים אותנו כמעט בכל זמן או מקום במהלך היום, בשיחה עם חבר/ה או שכן/ה, בטלוויזיה וברשתות החברתיות. תנועת ה-"Me Too" קראה לשים סוף לבושת הנפגעות, לחשוף את המקרים ולהוביל לשינוי בתודעה החברתית וכן בענישה כלפי התוקפים.
בעקבות השינוי בשיח ובחברה כולה, יותר ויותר נשים (וגברים) שהוטרדו אוזרות אומץ ומחליטות להתלונן. ישנן גם נשים רבות המעדיפות לשמור את המקרה בסוד או לחשוף אותו בפני מספר מצומצם של אנשים. כל תגובה היא לגיטימית.
תגובות