הבדלי החינוך במרכז ובפריפריה

פער חינוכי עצום בין תלמידי הפריפריה והמרכז. אבל מה הסיבה?

שניהם גרים באותה מדינה, לומדים באותה מערכת חינוך, הם כותבים את אותן בחינות. אז מה הבעיה?

מדוע רמת ההשכלה מחוץ למרכז כל כך מאחור?

האם יש לכם פחות סיכוי ללמוד באוניברסיטה אם אינכם גרים במרכז?

על פי מחקר שנערך על סטטיסטיקה, תלמידי הפריפריה מסיימים את בית הספר רגוע מתלמידים מהמרכז. ציונים בגרות באזורים "מרוחקים" במדינה נמוכים יותר מאשר בערים הגדולות.

במרכז, אחוז התלמידים שעברו בהצלחה בחינת בגרות גבוה בהרבה.

לדוגמה: תל-אביב 78%; ברמת השרון ובמודיעין־מכבים־רעות כ-80% וכ''ו.

באותו זמן, ביישובים פריפריאליים כמו נתיבות, בית שמש וכו '. מתחת ל -50% ובאזורים הערביים פחות מ -40%.

קיימת תופעה מסוימת של מגמה שלילית בפריפריה ומגמה חיובית בערי המרכז. לדוגמא בעפולה מדדים צנחו מ -51 בשנת 2009 ל -34 בשנת 2013 בנתניה מ -61 ל -48, באשדוד מ -64 ל -54, בבאר שבע מ -46 ל -40. לעומת זאת, בתל אביב הצמיחה עלתה מ -63 ל -6. 68, ובהרצליה מ- 80 ל- 85. ברענן, רמת גן, גבעתיים והוד השרון גדלו.

מה יכולה להיות הסיבה לפער כה עצום?

יש מחסור במורים- בפריפריה המחסור במורים הוא בעיה ענקית. בגלל היעדר מורים מוסמכים באזורי הפריפריה של המדינה, על מנהלי בתי הספר לקחת את מי שנמצא, גם אם עליהם להיכנע לאיכות. לעתים קרובות מורים אלה אינם יכולים למצוא עבודה במרכז בגלל דרישות האיכות הגבוהות בבתי הספר במרכז.

כמו כן, קיים הבדל במימון הממשלתי. בהתנחלויות פריפריה חלשות קיים משבר תקציבי מתמשך כתוצאה מהפער בין האחריות של הרשויות לספק שירותים לבין היקף הכנסותיהן. גירעון תקציבי זה מתבטא בין היתר בקושי לתעל את התקציב הדרוש למילוי הפערים בחינוך.

ברור שככל שפחות מימון יש לבית הספר פחות הזדמנויות ליישם את פעילותו: הוספת מקצועות חדשים, העסקת מורים נוספים וכו '.

יש גם את ההבדל במצב החומרי של ההורים. מכיוון שרמת החיים במרכז גבוהה יותר מאשר מחוצה לו, יש בדרך כלל יותר הזדמנויות. כלומר, עזרה לילדיהם, כמו שיעורים פרטיים, שמקבלים יותר במרכז. ישנן תוספות לתכניות בית הספר שהורים צריכים לעתים קרובות לשלם עבורן. ההזדמנויות של ילד במערכת החינוכית בפריפריה מוגבלות יותר, מה משפיע על ביצועיו בלימודים.

ההזדמנויות לילדים בפריפריה להכיר את תחומי ההתמחות מוגבלות יותר. בערי המרכז קיימות פעילויות רבות שמקיימות בתי ספר, כמו גם חינוך בלתי פורמלי. אם ילד לא מכיר את הנושא הזה, איך הוא יכול לדעת מה מעניין אותו או שזה טוב בזה?

מטבע הדברים, הערכות הן אוסף של גורמים רבים. זה תלוי גם בילד עצמו, בתפיסתו, במנטליות (למשל, הומניטרית), בנושאים האהובים, בתחביבים, בתוכניות לעתיד ובמוטיבציה - או בחוסר.

למרבה הצער, אין נתונים סטטיסטיים המראים את רמת המוטיבציה ללמידה בקרב תלמידים ממגזרי אוכלוסייה שונים.

זה הגיוני להניח שסטודנט מהפריפריה הוא בעל מוטיבציה גבוהה יותר לקבל את הציון הגבוה ביותר לגבי קבלה לאוניברסיטאות המרכז, משום שיש הרבה פחות הזדמנויות בפריפריה. עם זאת, גם יש שחיקה. אחרי הכל, חינוך בבית הספר הוא תהליך ארוך למדי. במהלך תקופה זו, יעדי הבוגר עשויים להשתנות.

כאשר המטרה הסופית אינה "ברורה", אינה מחושבת ואינה מוגדרת לסיום, קשה הרבה יותר לשאוף אליה. בייחוד כי סטודנט בפריפריה צריך להתאמץ יותר מאשר תלמיד במרכז.

ואל תשכחו שלא כולם בגילאי 17-18 יודעים מה הם רוצים מהחיים, ולהגדיר לעצמם יעד ספציפי זו גם לא משימה קלה.

עם זאת, ראוי לציין כי המדינה יחד עם משרד החינוך פועלים לצמצום הפער החינוכי הזה בין ההתנחלויות. הפער כבר מעט יותר קטן ממה שהיה קודם.

"המשרד לפיתוח היקפי והרשות לפיתוח הגליל הצהירו כי המטרה היא לצמצם את אי השוויון ולשאוף לשוויון הזדמנויות. לילדים יהיו מתקנים והזדמנויות כמרכז. "

הזדמנויות אלה באות לידי ביטוי לא רק בפעילויות חינוכיות כלליות, אלא גם באומנות ותחביבים, מכיוון שתוצאות מצוינות מתבטאות לא רק בציונים מעולים.

על מה עוד צריך לעבוד?

כמובן, נושא המימון טרם נפתר. יש לחלק את התקציב ולהקצות יותר משאבים לפריפריה בתחום החינוך: פתיחת מוסדות חינוך חדשים, משיכת תשומת לב והעסקת מורים חדשים ועידוד (מעטים האנשים שמעוניינים באמת במקצוע זה, במיוחד בפריפריה).

לא סביר, כמובן, שהפער בין המרכז לפריפריה יפסיק להתקיים. אך יש תקווה שבאמצעותם המאמצים המשותפים של שר החינוך, ראשי ערים, דירקטורים ומורים, הפער הזה יצטמצם לנמוך ביותר האפשרי.