נסיכה או כבאי? תרבות הצריכה מחליטה.

האם אי פעם יצא לכם לראות ברחוב תינוקת חמודה בעגלה, לבושה בבגד גוף ורוד?

האם באותו רגע הייתם סבורים, אפילו בטוחים, שהתינוקת החמודה בעגלה היא בת אפילו בלי להשקיע בכך מחשבה?

בנינו, לא פשוט להבדיל בין תינוק לתינוקת בשנה או בשנתיים הראשונות, אבל נורא קל לזהות לפי הבגדים. אני אדייק, לפי צבע הבגדים.

הרי היא לבושה בבגד גוף ורוד. איזה מין הורה ילביש את התינוק הזכר שלו בורוד?

האם אתם אנשים שמאמינים בשוויון בין המינים ובמתן הזדמנויות שוות לנשים וגברים? אתם כן? יופי. האם תלבישו את התינוק העתידי שלכם בבגד גוף ורוד?

אם אתם ממלמלים משהו כמו "זה שונה", "ורוד זה צבע נשי וכחול זה צבע גברי, זהו טבע האדם" "אני לא רוצה שיצחקו עליו". אז צר לי לנפץ לכם את האשליה, אבל זה לא היה המצב תמיד.

החלוקה בין ורוד וכחול היא תופעה חדשה בהיסטוריה האנושית, והיא מושפעת לא מעט מתרבות הצריכה. אולי אפילו תופתעו לשמוע שלפני תחילת המאה ה-20, העדפות הצבע היו בכלל הפוכות. בנים העדיפו את הצבע הורוד ובנות העדיפו את הצבע הכחול.

על פי תאוריית ההיפוך המגדרי, העובדה שהעדפה לצבעים מסוימים השתנתה במאה השנים האחרונות, היא הוכחה חותכת לכך שהכוחות החברתיים הם המשפיעים על כך, ושאין באמת הגדרה מובנית למה נשי או גברי, זוהי המצאה של החברה.

תרבות הצריכה מגדירה מה נקנה צילום: אביב מלכה

חלוקת הצבעים היא דוגמה מובהקת לכך שתרבות הצריכה מכתיבה לכל אדם גבולות נוקשים של התנהגות וציפיות בהתאם למגדר שלו או שלה, כפי שהוא נקבע עם לידת הילוד.

כבר הרבה לפני לידת הילוד הוא מוגדר לפי מינו.

ההורים מעצבים את חדר הילדים לפי מין התינוק- אם הם מצפים לבן זכר, החדר יהיה מעוצב בכחול או ירוק אך אף פעם לא בוורוד, משום שזה הרי מוגדר צבע נשי שיאפיין כבר מגיל צעיר את הילד שלהם שונה ממוסכמות החברה. והאמת היא, שרוב האנשים נרתעים מכל מה ששונה ולא מוכר.

לאחר הלידה ההגדרה לפי המין ממשיכה לאורך כל חייו של התינוק וזה מתבטא בכל תחומי החיים. כאשר אותם הורים יגשו לחנות צעצועים, השאלה הראשונה שהמוכרת בחנות הצעצועים תשאל אתכם היא למי מיועדת המתנה: "לילד או לילדה?" על מנת לדעת איזו סחורה להציע להם, הרי קיימת הפרדה מוחלטת בין סוגי הצעצועים שנתפסים מתאימים לבנים לבין אלו שנמצאים מתאימים לבנות.

כשאחיין שלי, ים (4), היה רק בן שנתיים הוא שיחק בכיף עם בת דודה שלו בבובות תינוק ובמטבח מדומה, אני עדה לכך שהוא נהנה מכל רגע. אך כיום, כשהיא מצטרפת אותו למשחק הוא מוציא לשון ואומר "זה של בנות!!!!" ומביא את כל אוסף הבובות של באטמן והענק הירוק ומתחיל לדו קרב מכות בינהם.

החברה ותרבות הצריכה משנה אותנו כשהיא מכתיבה לנו את חוקיה, וזוהי דוגמה המציאות להשפעה שלה על חיינו.

תחת הקטגוריה של הבנים מופיעים בעיקר משחקים של כלי תחבורה, כלי עבודה, כלי נשק, כל מה שקשור לספורט וכן משחקים שונים של הרכבות, בכל צבע- בתנאי שאינו ורוד.

לעומת זאת, תחת הקטגוריה של הבנות מופיעות בובות, ציוד לבית ולבישול, אביזרי אופנה וטיפוח, וכל מה שקשור לדיסני ונסיכות, ונחשו מה, הכל ורוד.

לחלוקה הזאת בין בנות לבנים יש משמעות שחורגת הרבה מעבר לצעצועים. זוהי למעשה דרכה של החברה ושל תרבות הצריכה ללמד אותנו כבר מגיל אפס את תפקידי המגדר שלנו.

כלומר, דרך הצעצועים לומדים בנות ובנים אילו התנהגויות נחשבות רצויות עבורם גם בעתיד.

ילדות לומדות, במודע או לא במודע, דרך המשחק בבובות ובציוד לבית שאחריותן המרכזית כ"בנות" היא הבית, המשפחה והילדים, אחריות שעליהן לקחת על עצמן תוך כדי שהן נראות מטופחות כמו נסיכות דיסני.

הבנים לומדים שהחברה מייעדת להם תפקיד שונה.

כשילד צעיר משחק ב"בוב הבנאי", הוא מבין ומתרגל לכך שהגברים אחראים לבנייה והתפקיד שלהם הוא "ללכלך את הידיים".

הבנים הצעירים מחוברתים לקחת תפקידים אקטיביים מחוץ לבית, לעבוד, לפרנס, אך לעולם לא לקפל כביסה.

כתוצאה מההרגל לתפקידי מגדר החל מהגיל הרך דרך צעצועים, משפחה ומורים בבית הספר והסללה מגדרית מובהקת, כמעט 30% מהגברים הלומדים לתואר ראשון לומדים הנדסה, בעוד 7% בלבד מהנשים לומדות לתארים בתחום זה.

החלוקה הזאת, שמקצינה את תרבות הצריכה, היא סמל לכך שלכל אחד ואחת מאלה צריך להיות ברור איך להיראות ולהתנהג, מה לעשות ולמה לשאוף. תרבות הצריכה כופה עלינו תפיסת העולם שגויה שלפיה כבר מהרגע שבו נולדנו אנחנו צריכים להיות מוגדרים לפי המין שלנו וחריגה כלשהי מהנורמות החברתיות גורמת לנו להרגיש לא בסדר, שונים ואשמים.

ההרגלים האלו מוטבעים בנו כבר שנים, אנחנו עושים הפרדה מלאה בין מה שנשי למה שגברי, בלי שום היגיון אמיתי. הרי מי קבע מה גברי ומה נשי?

מי קבע שגברים שלובשים ורוד הם בעלי נטיות מיניות?

לרוב האנשים תפיסות עולם שמושרשות בהם עקב הרגלים שנוצרו עוד מהילדות, אך הרגלים אלו מעכבים את ההתקדמות, את היצירתיות והייחודיות של כל אדם להיות מי שהוא, בלי שתרבות הצריכה תכתיב לו מי הוא צריך להיות.

זה הזמן לצאת מהקופסא, מהנורמות החברתיות המוכתבות על ידי תרבות הצריכה ולהתנהג באופן טבעי. לשנות את ההרגלים שלנו, לא להגביל את עצמנו ובטח שלא להגדיר את עצמנו לפי מיננו. אם את אישה והחלום שלך להיות אינסטלטורית, עופי על זה ואל תתני לפרסומות בטלוויזיה או לצעצועים להגיד לך שאת צריכה להיות קוסמטיקאית, אני בטוחה שתצליחי בענק.

קרדיט לתמונה: מתוך הרשת.